עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
ממחשבותיה התעלמה,מתחושותיה ברחה,עד עצם היום הזה.
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
פתיחה,נעים להכיר
30/12/2017 15:23
deardrawer
מי את בעצם?
אני ילדה,ועוד ילדה. אחת גדלה והשנייה פחות.
אחת חוותה והשנייה הרגישה.
אחת החליטה והשנייה רקעה ברגליה.

היום אני אישה ועוד אישה, אחת נשמעת ונראת והשניה מסתתרת.
חבוייה וגלוייה.

אנחנו בנות 26,אנחנו אמא,אנחנו מאוהבות בילד שלנו.
אנחנו נשואות,לא תמיד מאושרות. ואם כן,החבוייה תמיד מזכירה שזה לא המהות האמיתית של אהבה.
החבויה תמיד מזכירה שהגלויה טעתה,אבל הנה נולד להם יצור כה נפלא,כה אהוב.
מתנה נפלאה,משהו טוב יצא מזה...קסום.
הבלוג זה הוא הפינה של החבוייה.
פה היא תעיז,פה היא תגיד הכל,מה היא מרגישה כלפיי משפחתה,סביבתה,בעלה,הדברים שנכפים עליה,הדברים שהייתה רוצה לממש חוץ מבעולם שלה,כדור הארץ הדימיוני.

ובגלל ששתיהן זו אני,מעכשיו לא אכתוב בגוף שלישי.
בלעתי שתקתי הבלגתי הכחשתי עד עצם היום הזה.


4 תגובות
לא שם
14/01/2018 13:14
deardrawer
אני תמיד הייתי בעייתית,מהרגע שהתחלתי להתעניין במין השני,"הפחות" יפה.
היו לי לא מעט "אהבות" ,סטוצים לא טובים ובקיצור בנים.
הבעיה שלי הייתה מתבטאת בכך שמצד אחד אני תמיד רוצה את הקשר הרציני ארוך טווח : 100% נאמנות,כבוד הדדי ושיתופיות מדהימה
ומצד שני,זה לא קרה למרות שבהתחלות האמנתי שמהצד שלי זה קורה,ואז הייתי מאכזבת את עצמי כשנמאס לי,ואני,זו שחופרת על נאמנות,כבוד וכו' מתחילה לזלזל,מתחילה להסתכל לצדדים.
בשישי האחרון כשנסעתי מהלימודים תהיתי מה דפוק בי,מה הוביל אותי למי שאני היום ולדפיקות הזו שבי.
אני יכולה לנסות לעשות את הניתוח הפנימי הזה של מי אני ולמה, וכנראה שאעשה את ההרחבה הזו וארשום את כל הסיבות למה,מה יכול להיות...
כנראה שזה יהיה ביום אחר,אולי עוד כמה שעות,אבל לא עכשיו,כי עכשיו אני רוצה לדבר על בעלי .

בעלי,כלפיי חוץ אדם מדהים,מתוק,בייבי פייס,יפיופי כזה,טוב לב,רחמן מאוד.
בבית- זוועה מאז שנת 2014 למעט רגעים שהוא מביט עם העניים הירוקות בוהקות שלו ויכול להשכיח  כל תחושת כעס.
אבל אני כועסת עליו הרבה,מאז שאני זוכרת את עצמי איתו אני כועסת,אני לחוצה, ואיזו מפגרת הייתי פעם שהייתי כל כך קנאית לו והתעקשתי עליו,פתאום כל המתח הזה ירד אחרי החתונה,ואני מרגישה ממש רעה שאני כותבת ומודה בזה,ממש אישה שטנית.
הכרתי אותו בסוף 2013,הוא היה אחריי קשר ארוך טווח עם מישהי ממש יפה ומעוררת קנאה,ואני הייתי אחרי 2 קשרים כושלים ושברון לב אחד.(גם כן..שברון לב...לא בטוח שהייתי אומרת את זה אם הייתי עם אותו בחור עוד חודש נוסף).הייתי ממש ילדה אבל לחוצה ,הייתי רואה את אחותי הגדולה ואומרת לעצמי שאני לא רוצה להגיע למצב שלה-רווקה אומללה(והנה היום החיים צוחקים עליי ואני נשואה אומללה בזמן שהיא נשואה מאושרת...) הוא התחיל איתי בפייסבוק,3 דייטים וכבר שכבתי איתו וממש לא הרגשתי שם,אבל זה היה בסדר כי זו לא פעם הראשונה שאני לא מרגישה שם,לא פעם הראשונה שאני עושה דברים מתוך אוטומט.
כל הזמן רציתי להיפרד כי ידעתי שאנחנו לא באמת מתאימים אבל מצד שני,בעלי הוא בחור נוח.
הוא נאמן למרבה ההפתעה(פתאום אני מגלה שלא-חה) ,הוא סולח מהר,הוא דיי עושה מה שאת רוצה...ותמיד כיף להסתכל עליו.
אבל משהו שם לא עבד מההתחלה. למה הייתי לחוצה ? יש אנשים שמסתכלים ותוהים למה אני בת 26 נשואה עם ילד, מה החיפזון? למה לא גרתי קצת בתל אביב? למה לא טסתי לאיזה טיול? הייתי לחוצה כי מעבר לסיבה שפחדתי שאהיה רווקה אומללה,עברתי בנים והבנתי כמה רובם מניאקים,ובעלי הרגיש סופסוף כמשהו טוב -יחסית.
זה נקרא פשרה בגיל 21.

התחתנו כשהייתי בת 23, רבנו המון כשהיינו מאורסים,בעלי התחיל להיות יותר בן זונה מאשר מקסים,ואין לי מושג ,באמת ...אין לי מושג למה לא ביטלתי את החתונה,אני לפעמים חושבת שהיה לי איזה דיבוק..משהו שעיוור אותי,היו את כל הסימנים וסיבות למה לא כדאי להתחתן.
ואני מודה,הוא עני,הוא בא ממשפחה עניה,מסריחה(כן כן את כל האמת)לא חונך בביתו לסדר ונקיון אז למה שיעריך את הסדר וניקיון שלך? הוא בא ממשפחה מפורקת -התחתנו התגרשו התחתנו. ממודל הזוי שאבא ישן במיטה בחדר ואמא בסלון,ולפניי שאני הגעתי כמלאכית שמחזירה אותו למסלול לימודים ועבודה טובה,הוא היה סתם ג'אנקי,רק סמים וזיונים בראש,עם חברים גרועים שמנסים לעשות אותו רק יותר אפס.
והייתי מוכנה לקבל אותו כמו שהוא וכך גם קיבלתי אותו,אבל ברגע שהגיע החוסר כבוד,וריבים עם קללות זה התחיל להרוס ה כ ל.
הפרצוף שלו שכל כך יפה לעין ממש התכער ברגע שהיה מקלל אותי ומדבר בכזה זלזול נורא,וכל הדווקאות האלה,פשוט מגעיל.
ועדיין,התחתנו.

הבנאדם הזה הביא לי את הדבר הכי טוב בחיים שלי, הבן שלי זה הדבר הכי טוב שיש לי,לפעמים אני מסתכלת עליו ונדהמת מהיצור הטהור ומהמם הזה יצא ממישהו כמו בעלי,וכולי תקווה שיגדל להיות בחור לתפארת,בהרבה יתר טוב מאבא.
במשפחה שלי זה לא סוד שלא טוב לי בנישואים שלי,באמת בחירה לא מוצלחת שלי והתעקשות עם הראש לתוך הקיר,אבל אני לא אפרק אותם,זה לא שאני סובלת אלימות מצידו,פשוט...אין את האהבה הזו שחשבתי שתהיה כנראה בגלל הכבוד שלוקה בחסר. כש2 חמי מזג נפגשים זה אף פעם לא טוב,וזה לא עושה את הסקס לוהט,אלא מבחינתי מייבש אותו עד אפס ואני לא יכולה יותר להאשים את ההנקה כי אולי עם אחר...הייתי נמרה.
אין לי הרבה סבלנות לבעלי וההוא כבר לא מעורר אותי. אני בטוחה שהוא מרגיש את זה כי כשהוא מקבל ממני מחמאה,ליטוף הוא עף על 200,אז אני יודעת שזה חסר לו,אתמול כשחיבקתי אותו הוא היה כל כך מופתע...שבאמת לא היה לי נעים לרגע.
אני הכי אוהבת את האנשים האלה שאומרים לי אולי אתם צריכים טיפול והכל יחזור,ואני תוהה למה יחזור? ולמי יש כוח? לו אין כוח ולי אין כוח בטוח,גם אין לנו זמן,ואולי בכלל לא בא לי? אולי אני רוצה להמשיך את זה ככה,עוד כמה שנים להכיר מישהו מהצד,ואף פעם לא להתגרש למען הילדים פשוט את הריגושים שלי אחווה מחוץ לנישואים,מה הביג דיל?אולי גם לו כדאי ללכת על זה עוד כמה שנים. העיקר שבביתנו יהיה שקט,למען הילד הנוכחי ואולי ,אם יהיה,ילדים משותפים עתידיים.
אני רוצה שהבן שלי יגדל להורים נשואים וטובים,לאבא שהוא באמת אבא שלו, מי יאהב אותו כמו האבא האמיתי שלו?אני רוצה את המשפחתיות.

משהו ביננו מת ולא עובד טוב,אני לא יודעת אם המשהו הזה היה אי פעם חי.
אני בגדתי בעבר ומודעת שאולי זו בעיה בי שמתפרצת אחריי כמה שנים של שגרה.
סביר להניח שאני לא באמת אבגוד כי אני סובלת מכנות שמתפרצת כל פעם שאני עושה משהו לא בסדר,אבל בעלי,אני מפנטזת על אחרים.
מפנטזת שמישהו אחר מסעיר אותי והוא בכלל לא קיים.
מילא היית תלית שכולה תכלת,אבל אתה לא אז אולי יש לך חלק גדול בזה,עזוב לרגע את העובדה שאתה לא מצליח לפרנס אותנו,שאנחנו נאחזים בהוריי,וסליחה שאני כותבת על כסף בכזו ישירות,וזה אולי עושה תחושה שאני פשוט אישה רעה,אבל אני לא,אני מציאותית סופסוף שמודה שצריך כסף,וכשאין כסף האהבה עוד יותר מנסה לברוח.
אז יש לנו בעיות כלכליות,ויש לנו בעיות כבוד , ולאחרונה גם בעיית סקס(לאחרונה... אלעק,מאז ההריון).
אני פשוט חיה על אוטומט ואני לא תמיד שם.




2 תגובות
זיכרון ראשון
31/12/2017 12:35
deardrawer
ברגע שעלינו לארץ,השתנתי מילדה שמחה לעצובה וחולה הרבה. אמא ואבא טוענים שאני ממציאה אבל אני זוכרת שלא רציתי לאכול,איך שהייתי רואה את הכף מתקרבת אליי ואבא יושב לידי מכריח אותי לאכול הייתי בוכה. פתאום מילדה שטוחנת הכל נהייתי סרדין,סרדין דקיק ותחת העניים שלי נהיו כהויות. 
מוזר,אף פעם לא אהבתי אנשים,תמיד מצאתי את הרע בכולם,אצל הגננת,אצל הילדים הישראלים... דבר שמשפיע עליי גם היום,כשאני תמיד מוצאת את מי להאשים,כולם אשמים אבל אני לא.
נהייתי גולם כשעליתי לכיתה א,ממש על גבול האילמת והייתה לי רק חברה אחת.
ושם,השכנים היו מתלוננים עליי כשהייתי יורדת למטה וקוראת לחברות שלי ולשכן אוהב שלי. ככה כולם מספרים,על הילדה הבלונדינית המשגעת וחברותית.
אבל פתאום הכל נעלם,חשבתי שחוזרים לשם,וכשהבנתי שלא זה ממש העציב אותי. מעניין מי הייתי היום אם היינו נשארים שם?
אני זוכרת את הבוקר ההוא,שאחותי העירה אותי ואמרה לי ,קומי אנחנו נוסעים לישראל!ולא הבנתי...הייתי בשוק,ועייפה,אולי יום אחר? אבל בתור ילדה שהלכה לגן דתי אולי גם התרגשתי ממש.

בכל אופן,כיתה א'.
אז הייתה לי רק חברה 1,שליוותה אותי 6 שנים עד החטיבה.
כיתה א' זאת הייתה הפעם הראשונה שהסתפרתי,וכל השיער הזהוב ארוך ומתולתל ירד,כנראה שזה היווה חלק ניכר מהמראה החיצוני שלי כי אחרי שהסתפרתי ילדים לא חשו רע עם לקרוא לי מכוערת,אז מכיתה א בערך,אני מרגישה מכוערת,"כבשה" (כמו שקראו לי). למזלי,אני יודעת לשפר את מראי נהדר היום.
אבל כן,הפעם הראשונה שבה התחילו לפגוע בי ולהרוס את אותי הפנימית,הייתה בשלב כה צעיר.
והמשכתי להיות בודדה,ולא היו לי חברים,ושנאתי את כל המזרחיות האלה שדווקא הן,בעיקר הן צחקו עליי וקראו לי רוסיה,למרות שאני לא.
ילדים ערסים קטנים שאלוהים יודע מאיפה הם רעים כ"כ. חוצפנים אחד אחת...
אל דאגה,היום אני לא שונאת מזרחים ומזרחיות,ממש לא,היום אני כבר שונאת אשכנזים(נו,לא שונאת...אבל הם כאלה יהירים,חד משמעית יותר עשירים,ושוב ..יהירים).

טוב,המתוק שלי קם משנת בוקר,להית' בנתיים.


1 תגובות